אני איילת,

אשה בת 58, אמא לששת אהוביי, גרה ברמת הגולן ונושמת הרבה דרכים.
 

מאז שאני זוכרת את עצמי, עניינה אותי חידת המינים, מהו הנקבי, מהו הזכרי ומהו סוד המרחב שביניהם.

נשאלתי פעמים רבות, איך הגעת לעיסוק הזה? האמת היא שנולדתי ככה.. זה מובנה בי ביחד עם משיכה מוכרחת מבפנים להתנסות ולגשת אל המסתורי והכמוס.

להתעסק, להסתחרר, להתפלא, להתעמק, להתקלף, להיבהל, להיכשל, להתבלבל, להיפגע, להתפעל, להיסחף, להתבונן, להתחדד, להתרכך, להתרפא..

וברבות הימים גם להפוך את זה לשליחות חיי.

​

לפני 30 שנה למדתי חינוך מיני והתחלתי לעסוק בהדרכת נוער במסגרת 'דלת פתוחה'.

בהמשך הוכשרתי בהנחיית מנחים לחינוך מיני, הנחיית שמ''פ (שיטת המודעות לפוריות) וייעוץ מיני.

פגשתי אלפי נערות ונשים, צוותים חינוכיים ופרטיים, פיתחתי תוכניות הסברה וחינוך - ובשנים האחרונות פיתחתי מסלולי הכשרה גם עבור מנחות לנערות ב'מיניות בריאה'.

​

ב- 15 השנים האחרונות אני שטה בארץ, מצפונה לדרומה וגם לרוחב מותניה הצרות, פוגשת אתכן – נערות, אימהות, סטודנטיות, מורות, מחנכות, מדריכות כלה – נשים באשר הן נשים.

העניין שלי הוא – שנדבר..

על הגוף

על הנקבי

על הנקביות והזכריות

על הנשיות והגבריות

על המחזוריות

על הפוריות

על המיניות

על הזוגיות

על האהבה.

 

בין כל הפגוע, הנגוע, המתרחק מעצמו, הכואב והכאוב, המנותק, הסב לאחוריו -

עדיין, מה שחשוב לי ובוער בי

זה לקרב. לרפא. להאיר.

בין אשה לגופה, דמה, רחמה, מעגליה.

בין אשה לשדות הבחירה שלה.

בין אשה לאהוב לבה.

ובין אשה לילדיה.

בסדר הזה.

​

כל ליבי וחלבי מסורים על תקומת הנקביות

מתפללת לזכות ליום של 'התעוררי מעפר קומי'

ואף על פי שעד עכשיו התמהמה

הנה, קול דודי כבר דופק, 

זה כאן. 

​

 מאחלת לך לימוד שפותח..

אילת 

 

ועוד מילה קטנה על ההקלטות..

השיעורים הוקלטו באווירה ביתית ולא מהוקצעת בעליל

פה ושם חוצה את המסך ילד, חתול, כלב..

התאורה 'לא נכונה', הרקע לא הכי מסודר 

ולפעמים אני מתחילה להקליט אחרי שכבר אמרתי שלום לכולן..

א ב ל -----

העיקר נמצא שם

כל כולי שם, עם הלב והדיבור והכוונה

אותנטית, מכוונת ואכפתית

עבור נשים באשר הן נשים.

מקווה שמה שתמצאי בתוך הקנקן 

ייערב לך

​

​

​

​

​

​